עורך דין גירושין ⚖

משמורת משותפת | משמורת ילדים | ערן דוידי, עו"ד ונוטריון  

התנאים לקביעת משמורת משותפת עפ"י פסיקת בתי המשפט.

בהתאם לפסיקת בתי המשפט, התנאים המרכזיים לקביעת משמורת משותפת של ההורים בילדיהם במסגרת הליכי גירושין, (אשר אינם מהווים רשימה סגורה) הם:

א. מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים;

ב. רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם;

ג. רצון הילד;

ד. מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים;

ה. קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים;

ו. מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם.

הסדר של משמורת משותפת מחייב גמישות מחשבתית, פיזית, טכנית ומעשית של שני ההורים, כאשר רכיב התקשורת ושיתוף הפעולה ברמה גבוהה, הינו תנאי מהותי לקיום המשמורת המשותפת.

יחד עם זאת, בשל הבעייתיות בשיתוף הפעולה ההורי והתקשורת ההורית, עת מצויים הם במשבר ובסכסוך גירושין, גישת ביהמ"ש הינה כי יש לבחון את התקשורת ההורית בתקופות שקדמו לקונפליקט לשם איתור פוטנציאל לשיתוף פעולה הורי לאחר סיום ההליך המשפטי.

בנוסף, לגישת ביהמ"ש, לאור אופייה של תקופת הגירושין, יש לרכך את דרישת התקשורת האידיאלית בין ההורים לרמה של תקשורת פונקציונאלית.

ניתן לחלק את שיתוף הפעולה ההורי והתקשורת ביניהם לשני רכיבים מרכזיים: א. רכיב פעיל (אקטיבי) של שיתוף פעולה, החלפת מסרים (גם אם מדובר בדוא"ל או מסרונים), גילוי גמישות בכל הנוגע לטיפול בקטינים, שינוי חלוקת זמן הורי במידת הצורך, יידוע הדדי אודות הקטינים וכיו"ב; ב. רכיב סביל (פאסיבי) של הימנעות מיצירת מתחים, הימנעות מחשיפת הקטינים לקונפליקט הזוגי, הימנעות מניהול ויכוחים בין ההורים בנוכחות הקטינים והימנעות ההורים מחשיפת הקטינים לסכסוך הגירושין.

המשקל שיינתן לכל אחד מהרכיבים ישתנה על פי הנסיבות של כל מקרה ומקרה, על פי אופיים של ההורים ושל הילדים ועל פי מידת הצלחת הסדר המשמורת המשותפת הלכה למעשה.

יחד עם זאת, לגישת ביהמ"ש, הרכיב הסביל הינו התנאי ההכרחי להצלחת הסדר של משמורת משותפת. כלומר, ככל שמתקיים הרכיב הסביל שבמסגרתו אין הקטינים נחשפים לדינאמיקה של הקונפליקט שבין ההורים וקיים גרעין של תקשורת המאפשרת תפקוד הורי משותף סביר, די בכך כדי שרכיב הכרחי זה בקביעת המשמורת המשותפת יתקיים.

בכל תובענה למשמורת, חינוך או קביעת זמני שהות, שיקול טובת הקטין הוא השיקול המכריע. התכלית השיפוטית הינה ליצוק תוכן 'ארצי' וקונקרטי במונח השמימי של 'טובת הילדים'. פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה קובעת, כי "טובת הילד במובנה האידיאלי" מחייבת כי הילד יגדל במחיצת שני הוריו במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, כאשר בעת פרידתם של ההורים, מחויב ביהמ"ש לקבוע הסדר משמורת אשר יבטיח עד כמה שהדבר אפשרי שהילד יגדל במסגרת יציבה, במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר לשם כך, תוך שמירה, ככל שהדבר אפשרי, על קשר בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן.

הממצאים והמסקנות של דיווחי ועדות מומחים (דו"ח ועדת רוטלי ודו"ח ועדת שניט) נתפסים בבחינת קווים מנחים המסייעים לערכאות שיפוטיות וגורמי טיפול לקבוע את טובת הילד הקונקרטית בכל מקרה ומקרה. אך מתחייבת זהירות בהסתמכות.

בכל הנוגע לתסקיר עו"ס לסדרי דין – תסקיר סעד, תסקיר זה איננו בגדר חוות דעת מומחה, כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות, אולם לתסקיר מוענק מעמד מיוחד בחיקוקים שונים וכבר נקבע שיש לתת לו משקל יתר, בדומה למומחה, הוא גורם אובייקטיבי וניטראלי, הממלא חובתו בהתאם לחוק ועל פי החלטות ביהמ"ש. לפיכך ולכאורה, ככל שהתסקיר מבוסס על ממצאים, ראיות, חוות דעת וכיו"ב, בימ"ש ייטה לאמצו ולהיפך, ככל שמדובר על תסקיר המבוסס יותר על הערכות ו/או דעות אישיות, גם אם מקצועיות, כך ייקל על ביהמ"ש לדחות מסקנותיו והמלצותיו.