עורך דין גירושין ⚖

תוקפה של צוואה נוטריונית: נוטריון נדרש, כאשר נערכה צוואה בפניו,  לעמוד בהוראת תקנה 4 לתקנות הנוטריונים לפיה, על נוטריון המאשר עשיית צוואה לוודא כשירותו של המצווה שבפניו לצוות; ולוודא כי המצווה מבין באופן מלא את משמעות הפעולה שלו ופועל מרצונו החופשי.

 

ככל שהמצווה מאושפז בבית חולים או "מרותק למיטתו" על נוטריון לאשר עריכת הצוואה רק ובכפוף לכך שתוצג בפניו תעודה רפואית באשר לכשירות המצווה ועליו לצרפה לאישור שניתן על ידו.

 

ככל שאישור נוטריון  על עריכת הצוואה ניתן בהתאם להוראות החוק הנ"ל, הרי שאישור זה יהווה ראיה מספקת לכשירות המצווה בהליך משפטי בלא צורך בראיה נוספת.

 

בהקשר זה צוין כי פסיקת בתי המשפט הרחיבה את המונח 'מרותק למיטתו' וקבעה כי גם במקרים בהם דובר באדם המתקשה להתנייד או באדם מבוגר אשר מחמת גילו או חוליו קשה לו לצאת מביתו, יש צורך בקבלת תעודה רפואית בטרם עריכת צוואה.

 

העדר תעודה רפואית הנלווית לצוואה מהווה פגם פורמאלי, ולצורך קיום הצוואה יזדקק ביהמ"ש  להוראת סעיף 25 (א) לחוק הירושה. בפסיקת בתי המשפט נקבע, כי העדרה של תעודה רפואית בניגוד להוראות שבתקנות הנוטריונים מעביר את הנטל להוכיח תוקפה של הצוואה אל כתפי המבקש לקיימה.

 

עקרון העל בדיני הירושה הינו שיש לקיים את רצון המת. אין זה מתפקידו של ביהמ"ש לשפוט מוסרית את המצווה בצוואתו. תפקידו של ביהמ"ש  הוא לבחון האם הצוואה משקפת ומבטאת את רצונו האמיתי של המצווה והאם רצונו היה חופשי ומלא, כשהוא נקי מלחצים ומהשפעות של מאן דהוא.

 

ביהמ"ש  העליון הגדיר מספר מבחנים מעשיים שיש בהם כדי לסייע בבחינת השאלה האם נתון היה המצווה להשפעה בלתי הוגנת. ולהלן  שניים מהם:

 

א. מבחן הנישול – בעריכת צוואה (למעט צוואה ליורשים החוקיים כחלקיהם בחוק) יש למעשה משום נישול, מלא או חלקי, של היורשים על פי דין מן הירושה. על כן, בכך שהצוואה מנשלת מחלקו בירושה מי מן היורשים החוקיים אין משום ראיה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. עם זאת, לעובדות שברקע הנישול עשויה להיות לעתים משמעות. קיומו של מניע שלא לתת (הרצון לנשל את הקרובים) עשוי להתיישב עם קיומו של מניע לתת (הרצון לזכות את הנהנה) ולתמוך בהערכה שהצוואה משקפת את רצון המצווה. שיקול העשוי, למשל, להנחות את ביהמ"ש  בבחינת העובדות שברקע הנישול כרוך במספר היורשים על פי הצוואה. כאשר הנהנה שלגביו מבקשים להחיל את החזקה נקבע על ידי המצווה כיורש יחיד או עיקרי של נכסי העיזבון, הנטייה לקבוע שהייתה השפעה בלתי הוגנת מצדו על המצווה תהיה חזקה יותר מאשר במקרה שבו חילק המצווה את רכושו בין יורשים מספר. יחד עם זאת, גם במקרה כזה יש לנקוט הזהירות הנדרשת, ולזכור כי אין בעובדה שהנהנה הוא היורש היחיד, כשלעצמה, כדי להוכיח, אף לא לכאורה, שהנהנה גרם לעשיית הצוואה בהשפעה בלתי הוגנת על המצווה.

 

ב. מבחן הגיונה של הצוואה – לצורך בחינת אמיתותה של הצוואה עשוי ביהמ"ש  להידרש לבדיקת הוראותיה באמת מידה הגיונית. השאלה אינה אם הצוואה סבירה על פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה, אלא האם מנקודת מבטו המשוערת של המצווה נראית הצוואה הגיונית. תשובה חיובית לשאלה זו תחזק את ההערכה כי הצוואה משקפת את רצון המצווה.